כמה תשואה הנכס הזה עושה?

אם זו השאלה הראשונה שאתם שואלים, אתם כנראה בדרך הבטוחה להפסיד כסף (וזמן יקר).

אם יש משפט אחד שהוא 'המנון הפתיחה' של עולם ההשקעות, זה המשפט הזה. אנחנו אומרים אותו כמעט על אוטומט, כאילו זו השאלה היחידה שחשובה. אנחנו פותחים גיליונות אקסל, משווים אחוזים, מתווכחים על עוד חצי אחוז תשואה, ובטוחים שאנחנו מתנהגים כמו משקיעים חכמים ומתוחכמים.

אבל מה אם אגיד לכם שהשאלה הזו, "כמה תשואה?", היא לא רק השאלה הלא נכונה, היא השאלה שהורגת את פוטנציאל ההצלחה שלכם? מה אם המרדף האובססיבי הזה אחרי המספרים הוא בדיוק מה שמשאיר אתכם תקועים, מתוסכלים, ולעיתים קרובות, אפילו עניים יותר?

אנחנו שבויים באשליית הכלי. אנחנו מאמינים שאם רק נשיג את הכלי הנכון, תשואה גבוהה יותר, נכס טוב יותר, עוד כסף, פשוט נהיה מאושרים. אבל כלי הוא רק כלי. לרדוף אחרי תשואה זה כמו להגיד שהמטרה של נגר היא להחזיק את הפטיש הכי יקר. זה אבסורד. הפטיש הוא רק אמצעי. השאלה האמיתית היא: מה אתה רוצה לבנות איתו?

התרגיל שישנה את כל מה שחשבתם על השקעות

בואו נעשה לרגע תרגיל. אני מבקש מכם לעצור הכל, לקחת נשימה עמוקה ולעצום עיניים. דמיינו שעברו חמש שנים מהיום. לא רק שהשקעתם, אלא הצלחתם מעל ומעבר לכל דמיון. הכסף הוא כבר מזמן לא אישיו. החשבון בבנק מלא, התשואות זורמות.

עכשיו, כשהכסף ירד מהשולחן, שאלו את עצמכם: מה אני מרגיש? כן, כן, עיצרו רגע את הקריאה וחיזרו על הפיסקה שוב. ורק לאחר התשובה המשיכו את הקריאה (אחרת זה עוד התעמלות מוחית חסרת קלוריות 😉

קחו רגע עם התחושה הזו. רוב האנשים, כשהם באמת מתחברים למקום הזה, לא מרגישים "עשירים". הם מרגישים "שקט". הם מרגישים "חופש". הם מרגישים "ביטחון". הם מרגישים "הקלה".

ועכשיו, החזיקו את התחושה הזו של "שקט", ובואו נעשה עוד צעד פנימה. דמיינו סצנה אחת, רגע קטן ויומיומי מהחיים החדשים שלכם, שבו תחושת השקט הזו באה לידי ביטוי באופן הכי מזוקק.

אולי אתם יושבים בבית קפה ביום שלישי בבוקר וקוראים ספר, בלי שהמחשבה "אני צריך להיות בעבודה" בכלל עולה לכם בראש. אולי אתם סוגרים את המחשב ב-16:00, בלי שום לחץ, כדי ללכת לים עם הילדים שלכם, סתם כי השמש יצאה. אולי אתם פשוט יושבים עם בן או בת הזוג שלכם ומנהלים שיחה אמיתית, בלי להציץ בטלפון כל שתי דקות כדי לבדוק מיילים.

הרגע הקטן הזה, בין אם הוא "בוקר של (קריאת) ספר", "אחר צהריים של ים" או "שיחה בלי הסחות דעת" "ערב עם המשפחה", הוא התשובה האמיתית. זה הייעוד שלכם.

אתם לא רוצים עוד 10% תשואה. אתם רוצים את היכולת לייצר "אחר צהריים של ים" מתי שרק תרצו. זו המטרה האמיתית. כל השאר, כל המספרים והאחוזים, הם רק הפטיש שאמור לעזור לכם לבנות את זה.

המהפכה האסטרטגית: מייעוד לפעולה

וברגע שאתם מבינים שהמטרה שלכם היא לא תשואה אלא "שקט נפשי", כל אסטרטגיית ההשקעה שלכם מתהפכת, המנגינה שלכם משתנית.

פתאום, אתם כבר לא מחפשים את העסקה עם התשואה הכי גבוהה, אלא את העסקה עם השקט הנפשי הכי גבוה. אתם לא מנסים לסחוט עוד 100 שקל מהדייר, אלא מחפשים את הדייר הכי יציב ואמין, גם אם זה אומר להרוויח טיפה פחות כל חודש. למה? כי דייר יציב שווה שנת שינה רצופה, וזה שווה יותר מכל סכום כסף.

אתם תפסיקו לרדוף אחרי עסקאות "מציאה" באזורים מסוכנים ומפוקפקים, ותתחילו לחפש נכסים סולידיים באזורים עם ביקוש יציב. למה? כי הייעוד שלכם הוא לא הימור בקזינו, אלא בניית מכונה משעממת ויציבה שמייצרת לכם חופש.

סיפורם של שני משקיעים

תחשבו על 2 גיבורי סיפור, דני ויוסי. דני אובססיבי לתשואה. לפני שנתיים קנה נכס להשקעה באזור מתפתח אך בעייתי, כי על הנייר, התשואה הייתה 18%. היה לו אמנם חברת ניהול אבל בתכלס הוא בילה איכשהוא את השנתיים הבאות במרדף אחרי הסיפורים של דיירים שלא שילמו, תיקון נזקים, וטלפונים כועסים באמצע הלילה. הוא היה לחוץ ועצבני, עד שאשתו אמרה לו: "ה-18% האלה לא שווים את זה, חיפשנו להרוויח כסף ולא סיפורים מעוררי הדאגה האלה." בסופו של דבר, אחרי כל ההוצאות הבלתי צפויות, התשואה הריאלית שלו בקושי הגיעה ל-6%.

יוסי, לעומת זאת, עשה את התרגיל שתיארנו. הוא הבין שהייעוד שלו הוא "שקט נפשי". הוא קנה נכס קצת יותר יקר באזור סולידי ומשעמם, עם תשואה צנועה (ביחס לישראל) של 10% על הנייר. הוא בחר דיירים בקפידה, משפחה יציבה שחיפשה בית לטווח ארוך. בשנתיים שלאחריו, הוא כמעט לא שמע מהם. הכסף נכנס לחשבון כל חודש כמו שעון. הוא ישן טוב בלילה, בילה זמן עם המשפחה שלו, והכי חשוב, השקט הנפשי הזה איפשר לו לחשוב בבהירות על העסקה הבאה שלו.

מי משניהם, לדעתכם, בונה עושר אמיתי?

השאלה שתשנה את חוקי המשחק שלכם

אז בפעם הבאה שאתם מסתכלים על עסקה, אני מפציר בכם, עצרו לרגע. לפני שאתם פותחים את האקסל, לפני שאתם שואלים על התשואה, שאלו את עצמכם שאלת השאלות, השאלה היחידה שבאמת משנה:

"איזה סיפור אני רוצה שההשקעה הזו תאפשר לי לחיות?"

זו לא שאלה פילוסופית. יש לה תשובות מאוד מעשיות.

אם התשובה שלכם היא "סיפור על איך היה לי יותר כסף", אתם עדיין שבויים בסיפור על הכלי. זה סיפור משעמם שלא מוביל לשום מקום.

אבל אם התשובה היא "סיפור על איך עברתי לארבעה ימי עבודה בשבוע", או "סיפור על איך סוף סוף היה לי את השקט הנפשי להירשם לחוג שתמיד חלמתי עליו", או "סיפור על איך יכולתי לישון לילה שלם בלי דאגות כלכליות", אז מצאתם את הייעוד. מצאתם את הסיבה האמיתית.

התשובה הזו היא המצפן שלכם. היא זו שתגיד לכם אם העסקה שאתם בוחנים היא עוד רעש, או שהיא הפרק הבא בסיפור ההצלחה שאתם באמת רוצים לכתוב.

והסיפור הזה, הוא שווה יותר מכל תשואה.